בבוקר שלמחרת כל הבלאגן, קמתי בבוקר ויצאתי לכיוון חוף הים להתאוורר קצת ולהשכיח את עצמי במי הים המלוח.
ידעתי ששניר יורד לאותו חוף בצהריי שישי, אך לצערי הוא לא נראה ולא נשמע. למרות הכל נהנתי להתהלך בחוף לצפות בגלים המתנפצים על הסלעים, השחפים המעופפים מעל פני המים, הילדים הקטנים מלאי החיים והתמימות משחקים בחולות.. לפעמים אבל רק לפעמים הייתי רוצה לחזור לגיל הזה, גיל 4-5 , בו הכל ורוד, הכל תמים, העולם מושלם, אין דאגות ובעיות. אבל אנחנו מתבגרים וצריכים ללמוד להתמודד עם החיים.
בכל מקרה, הגיעו שעות הצהריים המאוחרות של שישי והגיע הזמן לנסוע הביתה. עליתי במעלה העליה של החוף לכיוון הכביש לתפוס מונית שירות הביתה. הגיע המונית ועליתי עליה, תפסתי את מקומי, שילמתי ושקעתי במחשבות. הרי איך זה יכול להיות כל יום שישי הוא נמצא שם, למה דווקא ביום שישי הזה הוא לא היה? הייתי בטוחה זו קראמה. חשבתי לעצמי שכנראה זה סימן שאני והוא לא צריכים להיפגש. ולפתע, מרחק של 10 מטרים לפני שאני צריכה לרדת מהמונית הנייד שלי מצלצל, הייתי בטוחה שזו אמא שלי שמחפשת אותי אז לא טרחתי להפוך במהירות את תיק הים ולחפש את הנייד בטירוף, באדישות חיפשתי והוצאתי אותו מהכיס הצדדי של התיק. הופתעתי. על הצד הופיע השם "שניר", במהירות עניתי. בצד השני של הקו אני שומעת "מה קורה קרן?" התבלבלתי.. קפאתי, לא ידעתי איך להגיב. בסופו של דבר אזרתי אומץ ועניתי "מצויין, מה שלומך?", התפתחה בנינו שיחת חולין נחמדה, בנתיים כבר ירדתי מהמונית והתקדמתי לכיוון הבית, כל זאת תוך כדי השיחה. ואז לפתע, בלי הכנה מוקדמת,
הוא מפיל עליי פצצה. "בואי לבריכה של גבי", לרגע חשבתי שדמיינתי, הוא פשוט לא אמר את זה! "מה?" אמרתי לו בשביל לוודא ששמעתי נכון, "תחכי מתחת לבית שלך אני בא לקחת אותך הולכים לגבי הביתה לבריכה" .. התחלתי לגמם, פשוט לגמגם. ניסיתי להתשחרר מזה, כאילו מה עכשיו? מה הקשר? אני בכלל דפקתי לגבי קטע מסריח מהחיים, לא נראה לי שהוא רוצה לראות את הפרצוף שלי. למרבה הפלא - הסכמתי. תוך דקות אחדות שניר הגיע עם האוטו לקחת אותי, ואיתו גם גבי. עד עכשיו לא ברור לי למה הלכתי, כנראה משהו משך אותי לשם. שניר. נכנסתי לאוטו, שקט, מתח אדיר ביני לבין גבי ושניר מנסה לשבור את הקרח. הגענו לגבי. גבי נכנס להתקלח ושניר זרק אותי היישר לבריכה ונכנס בעצמו. התקרב.. ועוד קצת התקרב.. הגוף שלי התמלא בצמרמורות, המגע שלו, השפתיים שלו .. שיגעו אותי. רק נוגעים אחד בשני בתוך המים הקרירים, ההורמונים של שנינו משתוללים.. החלטנו שזה לא בטיחותי לעשות סקס במים, בכל זאת.. אנחנו אומנם בעננים, אבל צריך להיות גם אחראיים. התנגבנו שנינו ונכנסנו לחדר. כל זאת בבית גבי ! בבית?! בחדר ! זה רע, ויצאתי כלבה.. אבל אם גבי לא היתה לו בעיה שאני יבוא והוא ידע שזה יקרה אז זו בעיה שלו .. בכל מקרה, נכנסו לחדר, הורדנו מאיתנו כל בד ובד שהיה עלינו, כל מה שהתחולל בבריכה רק חיכה לפרוץ.. התחלנו לגעת ולהרגיש.. ופתאום, כל האנרגיות, כל ההורמונים.. נעלמו. ברגע האמיתי שבו רצינו לפרוץ הכל.. הוא פשוט לא עמד! פעם ראשונה בחיי שזה קרה.. לא ידעתי אם הבעיה בי, הבעיה בו, בשנינו.. לא הבנתי מה הולך שם ! ואז שניר אמר לי משפט כזה .. "בזמן אחר, במקום אחר .. היה יכול להיות מטורף"
גם אני חושבת ככה.. אפילו לא חושבת אלא בטוחה.
מה קרה הלאה - בפעם הבאה.. ועד אז -
חג שמח !
בבוקר שלמחרת כל הבלאגן, קמתי בבוקר ויצאתי לכיוון חוף הים להתאוורר קצת ולהשכיח את עצמי במי הים המלוח.
ידעתי ששניר יורד לאותו חוף בצהריי שישי, אך לצערי הוא לא נראה ולא נשמע. למרות הכל נהנתי להתהלך בחוף לצפות בגלים המתנפצים על הסלעים, השחפים המעופפים מעל פני המים, הילדים הקטנים מלאי החיים והתמימות משחקים בחולות.. לפעמים אבל רק לפעמים הייתי רוצה לחזור לגיל הזה, גיל 4-5 , בו הכל ורוד, הכל תמים, העולם מושלם, אין דאגות ובעיות. אבל אנחנו מתבגרים וצריכים ללמוד להתמודד עם החיים.
בכל מקרה, הגיעו שעות הצהריים המאוחרות של שישי והגיע הזמן לנסוע הביתה. עליתי במעלה העליה של החוף לכיוון הכביש לתפוס מונית שירות הביתה. הגיע המונית ועליתי עליה, תפסתי את מקומי, שילמתי ושקעתי במחשבות. הרי איך זה יכול להיות כל יום שישי הוא נמצא שם, למה דווקא ביום שישי הזה הוא לא היה? הייתי בטוחה זו קראמה. חשבתי לעצמי שכנראה זה סימן שאני והוא לא צריכים להיפגש. ולפתע, מרחק של 10 מטרים לפני שאני צריכה לרדת מהמונית הנייד שלי מצלצל, הייתי בטוחה שזו אמא שלי שמחפשת אותי אז לא טרחתי להפוך במהירות את תיק הים ולחפש את הנייד בטירוף, באדישות חיפשתי והוצאתי אותו מהכיס הצדדי של התיק. הופתעתי. על הצד הופיע השם "שניר", במהירות עניתי. בצד השני של הקו אני שומעת "מה קורה קרן?" התבלבלתי.. קפאתי, לא ידעתי איך להגיב. בסופו של דבר אזרתי אומץ ועניתי "מצויין, מה שלומך?", התפתחה בנינו שיחת חולין נחמדה, בנתיים כבר ירדתי מהמונית והתקדמתי לכיוון הבית, כל זאת תוך כדי השיחה. ואז לפתע, בלי הכנה מוקדמת,
הוא מפיל עליי פצצה. "בואי לבריכה של גבי", לרגע חשבתי שדמיינתי, הוא פשוט לא אמר את זה! "מה?" אמרתי לו בשביל לוודא ששמעתי נכון, "תחכי מתחת לבית שלך אני בא לקחת אותך הולכים לגבי הביתה לבריכה" .. התחלתי לגמם, פשוט לגמגם. ניסיתי להתשחרר מזה, כאילו מה עכשיו? מה הקשר? אני בכלל דפקתי לגבי קטע מסריח מהחיים, לא נראה לי שהוא רוצה לראות את הפרצוף שלי. למרבה הפלא - הסכמתי. תוך דקות אחדות שניר הגיע עם האוטו לקחת אותי, ואיתו גם גבי. עד עכשיו לא ברור לי למה הלכתי, כנראה משהו משך אותי לשם. שניר. נכנסתי לאוטו, שקט, מתח אדיר ביני לבין גבי ושניר מנסה לשבור את הקרח. הגענו לגבי. גבי נכנס להתקלח ושניר זרק אותי היישר לבריכה ונכנס בעצמו. התקרב.. ועוד קצת התקרב.. הגוף שלי התמלא בצמרמורות, המגע שלו, השפתיים שלו .. שיגעו אותי. רק נוגעים אחד בשני בתוך המים הקרירים, ההורמונים של שנינו משתוללים.. החלטנו שזה לא בטיחותי לעשות סקס במים, בכל זאת.. אנחנו אומנם בעננים, אבל צריך להיות גם אחראיים. התנגבנו שנינו ונכנסנו לחדר. כל זאת בבית גבי ! בבית?! בחדר ! זה רע, ויצאתי כלבה.. אבל אם גבי לא היתה לו בעיה שאני יבוא והוא ידע שזה יקרה אז זו בעיה שלו .. בכל מקרה, נכנסו לחדר, הורדנו מאיתנו כל בד ובד שהיה עלינו, כל מה שהתחולל בבריכה רק חיכה לפרוץ.. התחלנו לגעת ולהרגיש.. ופתאום, כל האנרגיות, כל ההורמונים.. נעלמו. ברגע האמיתי שבו רצינו לפרוץ הכל.. הוא פשוט לא עמד! פעם ראשונה בחיי שזה קרה.. לא ידעתי אם הבעיה בי, הבעיה בו, בשנינו.. לא הבנתי מה הולך שם ! ואז שניר אמר לי משפט כזה .. "בזמן אחר, במקום אחר .. היה יכול להיות מטורף"
גם אני חושבת ככה.. אפילו לא חושבת אלא בטוחה.
מה קרה הלאה - בפעם הבאה.. ועד אז -
חג שמח !
|